מדד S&P 500 נמצא בשיא של כל הזמנים, ומסתבר כי למרות כל המשברים החששות – ההשקעה במניותיה של הכלכלה העשירה בעולם לא אכזבה. מדד S&P 500 הוא ממדדי המניות הוותיקים בעולם ומפורסם בקביעות מאמצע שנות החמישים של המאה הקודמת. היקפו הגדול של המדד (500 החברות הציבוריות הגדולות בארה"ב) והפיזור בין התעשיות סייעו לו להפוך לאינדיקטור מהימן של מצב הכלכלה האמריקאית.
למרות הפופולריות העצומה של מדד זה נשמעות מדי פעם טענות על מתודולוגיית חישובו: משקל החברות במדד נקבע מאז ומתמיד לפי שווי השוק שלהן, וכך עשר החברות הגדולות במדד מהוות כיום כ־18% משוויו – הרבה מדי לטעמם של משקיעים מסוימים. מלבד זאת, בעת הנוכחית עולות טענות כי מדד S&P 500 מוטה טכנולוגיה באופן בולט: מניית אפל, החברה הגדולה ביותר במדד, מהווה כ־3% ממנו. לא הרחק מתחתיה נמצאות מיקרוסופט וגוגל (מקום שלישי וחמישי בהתאמה).
המעבר למשקל קבוע
טענות אלה הובילו ליצירתן של מתודולוגיות מדדים חדשות. אחת מ"ההמצאות" היא ייחוס משקל קבוע לכל החברות המשתתפות במדד והתעלמות משווי השוק של המניות החברות או מכל פרמטר אחר. הגרסה הרלבנטית למדד עדיין מורכבת מאותן 500 חברות, אולם הפעם משקלן של כל החברות במדד אחיד וקבוע – 0.2% בלבד לכל חברה.
אחרי השקת המדד לא איחר היום שבו הושקו מוצרי סל העוקבים אחר הרעיון החדש. אחד ה־ETF הבולטים בקטגוריה הוא RSP מבית גוגנהיים.
מדד S&P 500 המייחס משקל קבוע לכל חברה הוא מדד רווחי יותר מאשר אביו, מדד S&P 500 הרגיל (משקל על פי שווי שוק). טכניקת המשקל הקבוע מעניקה למניות הקטנות במדד יתרון ביחס למתודולוגיה הוותיקה. מניות קטנות מניבות בדרך כלל תשואה גבוהה יותר לאורך זמן, ולכן העלאת משקלן תרמה לתשואה הכוללת.
תעודת הסל RSP, שהושקה בתחילת 2003, עוקבת אחר מדד S&P 500 משקל קבוע. עד היום הפיקה קרן זו תשואה מצטברת של 199%. מחזיקי SPY (קרן מקבילה העוקבת אחר מדד S&P 500 רגיל) נאלצו להסתפק בתקופה זו בתשואה מצטברת צנועה יותר – 130% בלבד.
סיכון גבוה יותר?
ואולם, תשואה גבוהה יותר צפויה לגרור עמה סיכון גבוה יותר. ואכן השיעור השנתי של סטיית התקן של RSP מאז היווסדה ועד היום היא כ־22%, ואילו של SPY כ־20%. ביטוי אפשרי נוסף לסיכון היחסי של שני ה־ETF הללו הוא הפער בהתנהגות ניירות הערך הללו בעת משבר הסאב־פריים.
מאז סוף יוני 2007 (קרוב לנקודת השיא לפני התפרצות המשבר) ועד סוף פברואר 2009 (נקודת התפנית שחלה בשווקים) איבדה SPY מעט פחות מ־50% מערכה. לעומתה נשחקה RSP בכ־55%.
ההבדלים ברמות הסיכון עשויים להיראות קלים, אך הם בכל זאת קיימים ומוחשיים. האם התשואה העודפת של RSP מצדיקה את הסיכון העודף? לכך אין תשובה חד־משמעית – הדבר תלוי במידת "שנאת הסיכון" של כל משקיע ומשקיע.
מלבד זאת, כדאי לתהות אם מדדי משקל קבוע מאוזנים יותר או מביאים לביצועי השקעה עדיפים במובהק (ביחס למדדים המשקללים את מרכיביהם על פי שוויים בשוק). על בסיס נתוני העבר של מדד S&P 500 נראה כי התשובה לכך בינתיים היא לא.
השורה התחתונה: שיטת המשקל הקבוע מייצרת תשואת יתר עבור המשקיעים על פני המדד הרגיל. עם זאת, השיטה מצריכה לקיחת סיכון עודף.
הטור המלא פורסם בכלכליסט באוקטובר 2013. להלן קישורית.
