הדיון על ירידת שיעור תשואת הדיבידנד של חברות אמריקאיות ממשיך להיות נושא המושך תשומת לב רבה בשנים האחרונות. חברות משתמשות פחות בחלוקת דיבידנד כאמצעי לחלוקת רווחים למשקיעים. יש הרואים בירידת שיעור הדיבידנד בעיה מטרידה בשוק ההון.עם זאת, התמונה אינה מלאה, מכיוון שהחברות בשוק ההון מצאו דרך חדשה להחזיר כסף למשקיעים – באמצעות רכישה עצמית של מניות (על ידי החברות).
במבט ראשון, רכישת מניות עצמית נשמעת כמו רעיון מוזר, שלא לומר מהפכני. אם שוק ההון הינו אמצעי שנועד לעזור לחברות לגייס כסף מהציבור הרחב, האם קניית מניות עצמית אינה נוגדת את היגיון פעולת השוק? למרות ההיגיון המעוות לכאורה, פעילים בשוק ההון כבר מבינים שרכישת מניות עצמית אינה שונה בהרבה מחלוקת דיבידנד. מדובר באמצעי נוסף דרכו ניתן להעביר מזומנים מקופת החברה אל המשקיעים.
קל להבין את ההקבלה בין שתי הפעולות, אם מניחים לרגע שכל המשקיעים בחברה נענים להצעת הרכישה העצמית שלה באופן פרופורציונלי. כך כל בעלי המניות שומרים על שיעור אחזקה קבוע במניות החברה וכעת יש להם גם מזומן, בדיוק כמו בחלוקת דיבידנד.
כמו חלוקת דיבידנד
רכישת מניות עצמית משדרת לשוק ההון סימנים חשובים לגבי יציבות עסקי החברה, בדיוק כמו חלוקת דיבידנד. עם זאת, בשונה מחלוקת דיבידנד, רכישת מניות עצמית הינה גם איתות לכך שהנהלת החברה סבורה שמחיר המניה הנוכחי אטרקטיבי לרכישה, אחרת לא היה משתלם לה לרכוש אותן בנקודת הזמן הספציפית הזו.
בשנת 2006 הושק בנאסד"ק מדד מניות בשם Nasdaq US Buyback Achievers. המדד עוקב אחר מחירי המניות של חברות אשר עוסקות בפעילות רכישה עצמית של מניותיהן. על מנת להיכלל במדד, כל חברה צריכה לרכוש מינימום 5% ממניותיה במשך שנה שלמה לפחות. תנאים נוספים להשתייכות למדד הם מחזור מסחר יומי ממוצע של 500 אלף דולר, והחברה צריכה להיות רשומה למסחר בארה"ב.
מדד מניות זה מחושב מחדש כל שנה, וכיום נכללות בו 175 חברות. בין המניות הגדולות במדד נמנות החברות: Home Depot, Oracle, AT&T, Pfizer (כל אחת מהווה כ־5% מהמדד). המדד מוטה לכיוון חברות גדולות, המהוות כשני שליש ממנו, והשווי הממוצע של חברה במדד עומד על כ־50 מיליארד דולר. אחד מהסקטורים הבולטים במדד הוא "צריכה מחזורית" (Cyclical), ונכללות בו חברות שצרכנים זקוקים למוצריהן או לשירותיהן לעיתים תכופות, כגון תקשורת ומזון.
2.8 מיליארד דולר
קרן הסל PKW מבית Invesco עוקבת אחר המדד הזה. בקרן מושקעים כ־2.8 מיליארד דולר והיא נחשבת לקרן בינונית־קטנה. דמי הניהול של PKW גבוהים יחסית, כ־0.71% בשנה, ומדובר בטווח העליון של דמי ניהול בקרנות סל בארה"ב.
הביצועים של הקרן והמדד שאחריו היא עוקבת משביעי רצון: מאפריל 2009 ועד אוגוסט 2014 הניבה PKW תשואה מצטברת (כולל דיבידנדים) של כ־188%. לשם השוואה, בתקופה זו מדד S&P 500 רשם תשואה של 121% בלבד. על אף התשואה העודפת, התנודתיות של PKW הסתכמה ב־15.63% (במונחים שנתיים).
גם ביחס למדד המניות הקטנות, Russell 2000 שהניב תשואה של 65% באותה התקופה – ביצועי הקרן עדיפים. רמת התנודתיות של המדד ו־PKW דומה, אך פערי התשואה נוטים באופן משמעותי לטובת הקרן. בנוסף לכך, בהשוואה למדד המניות הבינוניות –Midacap 400 שרשם תשואה של 84% בתקופה הזו – ביצועי הקרן עדיפים בהחלט.
השורה התחתונה: קרן PKW מהווה אלטרנטיבה מעניינת למי שרוצה לגוון את השקעתו בארה"ב מעבר למדדים הרחבים והמוכרים.
הטור המלא התפרסם בכלכליסט בספטמבר 2014. להלן קישורית.
