אחרי אלפי מחקרים, ספרים ומאמרים שנכתבו בניסיון להבין מדוע חברות מחלקות דיבידנדים, אפשר לקבוע בוודאות – אנחנו לא ממש יודעים. לא הוכח באופן חד־משמעי כי חלוקת דיבידנד תורמת ליצירת ערך בקרב המשקיעים, ואם כבר לחלק כסף למשקיעים, למה לא להעדיף רכש חוזר (Buyback) של מניות?
המניע העמום לחלוקת דיבידנד לא מפריע לחלק מהמשקיעים, שמגלים חיבה לחברות המחלקות דיבידנדים גבוהים. יש התופסים מניות של חברות כאלה כיציבות יותר. עצם העובדה שחברה דואגת להעביר למשקיעים בקביעות חלק קבוע יחסית מרווחיה, מתפרשת כסימן ליציבות של העסק. במידה מסוימת זה נכון, חברות בעלות תזרים מזומנים יפה יסכימו בקלות רבה יותר להתחייב על מדיניות דיבידנד, שכן הקטנת דיבידנד או הפסקתו כליל עלולה לשדר מסר שלילי.
ישנם משקיעים אשר נוטים להקביל בין דיבידנדים לבין קופונים של אג"ח. בתקופות שבהן התשואות על אג"ח בירידה, או פשוט נמוכות באופן כללי, כמו בשנים האחרונות, תשואת הדיבידנד נדמית כתחליף לאלטרנטיבה האג"חית. בתקופות כאלה חברות עתירות דיבידנד נתפסות כמציעות את הטוב שבשני העולמות: תשואה שוטפת גבוהה יותר מאג"ח, ופוטנציאל עלייה של מניה. עם זאת, יש להתחשב גם בפוטנציאל ההפסד שגלום במניות, אשר עלול להיות גדול מזה של איגרת חוב.
האסטרטגיה: שינוי תיק מדי שנה למקסום רווח
אסטרטגיית ההשקעה המכונה Dogs of the Dow זכתה לפופולריות בשני העשורים האחרונים. על פי האסטרטגיה, בתחילת כל שנה מרכיבים תיק של עשר המניות בעלות תשואת הדיבידנד הגבוהה ביותר מתוך כל 30 מניות דאו ג'ונס, במשקל שווה. בחלוף שנה מבצעים התאמה של התיק בהתאם לאותו כלל בדיוק, וכן הלאה.
תומכיה של אסטרטגיה זו טוענים, על בסיס נתוני עבר, שהיא הפיקה תשואה עודפת שנתית של 2%–3% ביחס למדד דאו ג'ונס המסורתי. מקורו של הכינוי שניתן לאסטרטגיה הוא בכך שמניות בעלות תשואה גבוהה הן בדרך כלל אלה שמחיריהן ירדו בצורה הדרמטית ביותר קודם לאיזון התיק מחדש.
השילוש המסקרן: VIG, DVY ו־SDY
במגזר הדיבידנדים שלוש קרנות סל בולטות: VIG של ונגארד, DVY של iShares ו־SDY של State Street, העוקבות אחרי מדדים מעט שונים. VIG עוקבת אחר חברות שהגדילו את הדיבידנדים בעקביות במשך עשר שנים לפחות. SDY עוקבת אחרי חברות שהדיבידנד שלהן גדל לאורך 20 שנה ונכללות במדד S&P Composite 1500. המדד שאחריו מתחקה DVY מורכב מהחברות בעלות שיעור הדיבידנד הגבוה ביותר מתוך כלל החברות האמריקאיות.
שלוש הקרנות האלה נסחרות זה שנים רבות, והתוצאות של ההשקעה בהן שונות ומסקרנות. מאז תחילת יוני 2006 ועד 17 במרץ 2014 הפיקה VIG של ונגארד תשואה של 77.3%, DVY של iShares – 49%, ו־SDY של State Street הניבה 73.7%. באותה עת הפיק S&P 500 תשואה של 71.7%, כלומר: קרנות מניות הדיבידנד הצליחו לרוב להפיק תשואה עודפת על מדד המניות הרחב, אם כי עודף התשואה צנוע במידה ניכרת ממה שמרמזות תיאוריות השקעה מסוימות. אחת הקרנות הללו הפיקה תשואת חסר די משמעותית מול המדד (DVY).
הנתונים מסייעים להזים כמעט לחלוטין את הטענה שמניות דיבידנד נוטות להיות פחות מסוכנות. סטיית התקן היומית של שתיים מתוך שלוש הקרנות שנבחנו היתה קרובה ביותר לסטיית התקן של המדד הרחב (פערים של 0.5% בין הקרנות לכל היותר). רק VIG של ונגארד הצליחה להציג סטיית תקן נמוכה יותר באופן מובהק מזה של המדד: 19.1% לקרן לעומת 22.3% למדד.
נראה כי כמה מהמיתוסים לגבי מניות דיבידנד מוגזמים. התיאוריות אולי טובות "על הנייר", אך קשה לממש אותן. אין בכך בכדי לפסול את רציונל ההשקעה במגזר זה, אולם יש לקבוע ציפיות התואמות למציאות.
השורה התחתונה: על משקיעים הפוזלים לכיוון מניות דיבידנד להביא בחשבון כי עודף התשואה עלול להיות קטן בהרבה ממה שמספרים חובבי המגזר
הטור המלא התפרסם בכלכליסט במרץ 2014. להלן קישורית.
